שמה היה אמה סילבה, בת 24, ילידת ריו דה ז'ניירו. עורה שזוף כזהב, שיער שחור ארוך ומתולתל, גוף אתלטי עם ישבן עגול ומלא ושדיים גבוהים וטבעיים שגברים לא הצליחו להסיר מהם את העיניים. בברזיל היא עבדה כרקדנית סמבה בלילות ואחר כך כנערת ליווי יוקרתית. כשהמשבר הכלכלי הכה, היא ארזה מזוודה, לקחה טיסה לארץ והגיעה לחיפה – עיר נמל תוססת שבה, כך אמרו לה, יש ביקוש גדול לגברות זרות ואקזוטיות.
היא שכרה דירה קטנה בקריות, עם נוף לים. בלילה הראשון היא כבר עבדה כאחת מאותן נערות ליווי בחיפה. לקוח ראשון: איש עסקים ישראלי בן 50, במלון "דן כרמל". אמה לבשה שמלת מיני אדומה צמודה, בלי חזייה. ברגע שנכנסה לחדר היא חייכה חיוך ברזילאי חם, ניגשה אליו, הניחה את ידו על ישבנה והתחילה לנשק את צווארו. היא ירדה על ברכיה לאט, פתחה את מכנסיו ושחררה זין עבה וכבד. לשונה הוורודה ליקקה אותו מהבסיס עד הקצה, ואז בלעה אותו עמוק, עיניה הגדולות והחומות מסתכלות למעלה. היא מצצה בלהט, רוק זולג על סנטרה, עד שהוא גנח והתפרץ בפיה.
"את מדהימה," הוא לחש והשליך על המיטה אלף שקל נוספים.
אמה עבדה חמישה ימים בשבוע. היא למדה עברית בסיסית מהר – "רוצה אותי?", "יותר חזק", "תזיין אותי". הלקוחות אהבו את המבטא הלטיני שלה, את העור השזוף, את הדרך שבה היא רוקדת עליהם כמו בסמבה. היה אחד צעיר, חייל משוחרר, שהזמין אותה לשלוש שעות. היא רכבה עליו כמו פראית, ישבנה מתנדנד למעלה ולמטה, שדיה קופצים, ציפורניה הארוכות ננעצות בחזהו. "Mais forte!" היא צעקה בברזיליאנית כשהיא גמרה, גופה רועד, כוסה הרטוב מתכווץ סביבו. הוא הפך אותה, הרים את רגליה על כתפיו ודחף עמוק, חזק, עד שהזיעו שניהם והמיטה חרקה.
בלילות החופשיים היא הייתה יורדת לטייל על טיילת בת גלים, רוח הים מלטפת את שערה. היא התגעגעה לברזיל, לקרנבל, למשפחה. אבל בחיפה היא הרגישה חופשייה. כאן אף אחד לא שפט אותה. היא שלחה כסף הביתה, קנתה לעצמה בגדים סקסיים חדשים וחלמה על יום שבו תוכל לפתוח עסק משלה – אולי סטודיו יוגה וטנטרית.
ערב אחד, אחרי פגישה לוהטת במיוחד, היא עמדה במרפסת, עירומה, רואה את אורות הנמל. היא חייכה לעצמה. חיפה לא הייתה ריו, אבל כאן – היא הייתה המלכה.